מהי א'ותנטיות'?

"האדם הוא נוכחותו האותנטית, זו השלמה, זו ביסודה זיקה – חווית האחר כאחדותי לעצמי, גם לרגע אחד, יחיד ואיכותי"

(חגי, עמ' 55, 2015)

כשחקרתי את הנושא באקדמיה גיליתי שיש כמה רעיונות שאם נחבר אותם יחד, אצליח להסביר למה הכוונה שלי כשאני טוען שאותנטיות היא "רצף של האני". אני מאוד ממליץ לקרוא את הפוסט על 'מטא-חינוך', אני באמת מאמין שהוא יתרום להרחבת הפרספקטיבה על נושא האותנטיות.

חקרתי את המנהיגות האותנטית ואת המושג אותנטיות בתוך כתבים ומאמרים רבים לצד בחינת נקודות המבט של הוגים פילוסופיים שונים. כשקראתי עשרות מאמרים הבחנתי בהגדרה המעניינת דווקא מהפרספקטיבה החינוכית; "אותנטיות מוגדרת ככנות בלא צביעות והעמדת פנים, כנאמנות למקור, כאמיתיות ללא זיוף, כאמיתיות למערכת הערכים הפנימית וכצייתנות למשמעויות המוסריות הטמונות באדם" (שכטר, 2002, עמ' 69).

מהמחקר מתגלה כי במרכזה של האותנטיות עומד העקרון "להיות אמיתי עם עצמי". מדובר בחוויה האישית של האדם אל מול מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו, רצונותיו ואמונותיו. המשמעות היא שהאדם מודע ומעשיו תואמים עם מחשבותיו, אמונותיו והאמת הפנימית שלו. אותנטיות מתייחסת הן לחוויה האישית והן למעשים שהינם קוהרנטיים לאמת הפנימית של האדם (Sagnak, Kuruoz, 2017).

מה זה אומר כל הדבר הזה? אני חושב שניטשה ממשיל את הרעיון הזה בחיבורו "כה אמר סרתוסטרא". ניטשה מציג במשל "על שלוש התמורות", את שלושת הגלגולים שעל האדם לעבור במהלך חייו עד להיותו אדם שלם. המשל ממחיש את עמדתו בנוגע לטבע הצמיחה של האדם ובין השלבים ניכר כי מתכתב עם העצמי האמיתי והעצמי הכוזב לפי ויניקוט וכמובן חותר כמו רוסו כי על האדם לחתור לאני האותנטי הטבעי אשר טמון בו (כפי שהצגתי בפוסט על מטא-חינוך).

בגלגולו הראשון הוא ממשיל את האדם לגמל, חיית המדבר. האדם כמו החיה המסכנה שאיננה יכולה להתנגד לנטל הרעב ועליה לשאת את כובד משקלם של האדונים שלה. חיה שנשלחת אל המוות של המדבר ואל הסיזיפיות. ניטשה מדמה את האדם לגמל: ביכולת של הגוף להתאים את עצמו לצרכיו של האחר, להעמיס על עצמו את הנטל במו ידיו. הגוף שקורע תחת הנטל מסייע ולו תפקיד חשוב בהתפתחות העצמית. לפעמים הגוף שלנו בעצמו מונע מאיתנו להיות עצמנו, הגוף מציג אותנו באופן שונה מהמחשבות העמוקות והנעלות שיש בתוכנו. הנוקשות של הגוף מעידה על חוסר השלמות והבטחון שלנו עם עצמנו. היעדר קרקע שעליה אנחנו יכולים לעמוד גם כאשר אנחנו לא בטוחים בעצמנו. החברה מאלפת את חבריה מעבר לנדרש וזאת מגיל צעיר מלמדים אותנו באמצעות פרקטיקות של תרגולים של טוב ורע להתאים את עצמנו לאחר. עד שאנחנו שופטים את עצמנו לחיוב או לשלילה לפי כמות המטלות שהעמסנו על עצמנו. הציות להם זהו המדד לטוב ורע ולהצלחה או כישלון כל עוד האדם בשלב הגמל.

התפתחות עצמית מתחילה במדבר; הגמל מתחיל להתנגד והאדם רואה שהוא לא מסוגל ללכת יותר אל עבר המדבר של החיים. כשהאדם נכשל בלבטא את עצמו, עולה בו הרצון להחזיר את השליטה על הגוף, האדם רוצה לבוא לידי ביטוי. הגלגלול השני הינו האריה: חיה שקשה לאלף, והמאלף נתון כל הזמן לסכנת חיים. פה מתחילים להשיב את הכח של הנפש אל הגוף. על האדם להפוך להיות הרבה יותר ממה שהרשו לו להיות. האמונות המגבילות שקיבל מהחברה, הדרישות הלא היכרחיות שהוא לא מוכן לענות עליהם יותר. החברה דוחפת אותו להיות עובד טוב יותר וצרכן מצליח יותר. ככל שהוא מוסיף מטלות הוא לא מקצה לעצמו זמן לחזור לעצמו. האריה דורש את החיים חזרה ובזאת את הזיכרון של הגוף החי. כח ההתנגדות והשינוי העצמי נולדים באדם בתוך המדבר מתוך הקשבה כנה לגוף ומתוודע למוכנות להיות התקפי למען עצמו. לעתים עליו לאפשר לעצמו להיות תוקפני כמו האריה כדי להעניק לעצמו את החופש ליצור שינוי. שינוי מתחולל פנימה והחוצה. פנימה: האדם מפסיק להסכים לשליטה על העצמיות שלו. החוצה: האדם נלחם על היכולת לבטא את עצמו. המטרה של המסע היא לחזור להיות ילד כפי שלא היינו מעולם. מה שמוביל לגלגול השלישי, הילד: הוא התחלה חדשה, משחק, תנועה ראשונית, אמירת כן קדושה לתנועת החיים.

אסור לאדם להוביל את החיים שלו לנקודה שבה מחויבויות לא היכרחיות מגדירות את החיים שלו ולמעשה חוסמות אותו. העצמיות של האדם דוברת אליו דרך הגוף ואומרת לו לחדול להיות נושא כלים של מישהו אחר. ניטשה מגדיר את הילד כמשהו עמוק וראשוני; הילד הוא הקלילות של הגוף, שלמות התנועה של הנפש והאדמה היציבה בתוכנו המאפשרת לנו לעמוד גם כשאנחנו מרגישים שאנחנו נופלים. הוא מזמין את האדם להשתחרר מנטלים לא הכרחיים, משלב הגמל. להתגבר על השלב בו המעשים שלנו נובעים מתוך מרד למצב הקודם שהגדיר אותנו. אנחנו מרחיבים את גבולות הנפש והגוף ועדיין לא השתחררנו מלהגדיר את עצמנו על דרך השלילה. כשאינינו חשים מאוימים מהדעות של האחרים, ואנחנו לא מרגישים צורך להתנצל על הרצון העז לחיות, מגיעים לשלב הילד. החיות שלנו דוברת מתוכנו, הגוף והרוח נעים מתוך מבט חפץ חיים כמו של הילד (ניטשה, בתוך גולומב, 2015).

באם נחזור למחקר על המנהיגות האותנטית נגלה כי התיאוריה של מנהיגות זו מגדירה אותנטיות כישות מהותית וכתכונה דינאמית, ולמעשה מניחה כי היא איננה מצב קיים. התיאוריה מניחה כי פרטים יכולים לגלות ולפתח את הפוטנציאל האותנטי הטמון בהם בכוחות עצמם, בתהליך המשלב מודעות עצמית וויסות עצמי. מנהיגים אותנטיים משתמשים ברפלקציה פנימית על מנת לזהות את מטרות וערכי היסוד שלהם כמו כן את זהותם. תהליכים של ויסות עצמי כוללים למעשה ארבעה מרכיבים; (1) מערכת ויסות מופנמת המונעת מהאני הפנימי של המנהיג, (2) עיבוד לא מוטה של המידע הקשור לעצמי, (3) פעולות משקפות של הערכים היסודיים של העצמי, (4) שקיפות ביחסים. מנהיגות זו מכילה מרכיב מוסרי גבוה ובהתאם ההתחייבות הפנימית של המנהיג לזהותו שלו מהווה בסיס למנהיגות חיובית.

תיאורית המנהיגות האותנטית מסרבת להכיר בכך שלחצים אשר מופעלים על מנהיגים ודורשים מהם להיות עקביים לגבי הדימוי החיובי של מנהיגותם עשויים לגרום להדחקה או להחבאה של חלקים מאישיותם האמיתית. תיאוריה זו מניחה שלביטוי של העצמיות האמיתית של המנהיגים יש השלכות חיוביות של יחסי מנהיגים-מונהגים ועל הארגונים אותם הם מובילים, זאת לאור ההנחה בתיאוריה כי במנהיגות אותנטית מתקיימת אחידות במטרות (Berkovich, 2014).

מנהיג אותנטי מפתח תקווה במונהגים, בונה אמון במערכת היחסים עם מונהגיו, ופועל לאור תחושות ותפיסות חיוביות כלפי המונהגים מתוך האמונה כי מונהגים אשר יחוו חוויה חיובית בעבודה דרך התנהגות ופעולות המסמלות מחויבות. אפשר לראות במנהיגות האותנטית כמו תבנית שורשית המאפיינת את הבסיס המחזיק מנהיגות חיובית. מנהיגות אותנטית בעלת הפוטנציאל להעשיר את סגנונות המנהיגות האחרים, בייחוד אם פעולות המנהיג באמת ובתמים ממוקדות על התפתחות העצמי ושל האחר (Fox, Gong, Attoh, 2015).

המילה אותנטיות בשפה העברית, שמסתירה בתוכה המון רמזים מעניינים שלא תמיד שמים לב אליהם, אבל הם מספרים לנו המון, מגלה לנו שאותנטיות בנויה בצורה כזו בה האות הראשונה שלה היא א', ההתחלה של הכל. והאות האחרונה שלה היא ת'- האות האחרונה של הא"ב, הסוף. זאת אומרת שאותנטיות היא מ- א' ועד ת'. אבל מה זה אומר? זה אומר שהיא רצף, מ- א', מההתחלה ועד ת', עד הסוף. איזה רצף? רצף "האני". כל מי שאני מ- א' ועד ת'. כל מי שאני מההתחלה ועד הסוף. רגע, אבל זה המון אני, איך אפשר בכלל להבין מי אני ב-א' וכבר הולכים עד ת'? כן, בדיוק כך. בגלל שיש רצף אנחנו לא שמים לב אליו באופן אותנטי בעוד שאנחנו ממוקמים כל פעם איפשהו על הרצף של עצמנו שהוא תלוי בכל-כך הרבה גורמים ומשתנים.

אותנטיות היא הרצף של כל מי ומה שאת/ה.

מקווה שזה היה מעניין,

שלך,

סטיבן

מקורות;

חגי, א' (2015). חינוך מבקש משמעות – בין פסיכואנליזה לחינוך. רסלינג: תל-אביב.

ניטשה, פ' (2015). על שלש התמורות. בתוך: כה אמר סרתואסטרא, ספר לכל אדם ואף לא לאחד. בעריכת גולומב, י'.

עמ' 41-43. מצלול: רמות השבים.

שכטר, ח' (2002). מנהיגות אותנטית במערכת החינוך. עיונים במנהל ובארגון החינוך כרך 26. עמ' 69-92.

Berkovich, I. (2014). Between person & person: Dialogical pedagogy in authentic leadership

development. Academy of Management Learning & Education, 13 (2), 245 – 264.

Fox, j, Gong, t & Attoh, p. (2015). The impact of principal as authentic leader on teacher trust in the K-12

educational context. JOURNAL OF LEADERSHIP STUDIES, Retrieved from wileyonlinelibrary.com / DOI:10.1002/jls.21341

Sağnak, m, Kuruöz, m (2017). Authentic Leadership and Altruism: The Mediating Role of Meaningfulness.

Retrieved from: http://www.hrpub.org/. Universal Journal of Educational Research. DOI: 10.13189/ujer.2017.050316.