#מועדון_דפי_הבוקר

לכל מי שמוצא.ת חן ועניין במילים שלי 👇

אני לא יודע אם זו ההתחלה הכי טובה שיש לכל הסיפור הזה, אבל כאן זה מתחיל.

מזה שנתיים אני עומל על הפרויקטים הבאים שלי, סדרת טלוויזיה (שכולי תקווה שתראה אור) וספר חדש. לא הפסקתי לכתוב. מילים הפכו למשפטים, שהתגבשו לכדי פסקאות, פרקים וסיפורים בהם ביקשתי להתבונן רגע על עצמי, על עצמנו. תקופה ארוכה שבה אני רואה אותי משתנה, מתבגר עוד קצת ומתפקח. פתאום מצאתי אותי לא רוצה לדבר כלל. אני רוצה שקט. אין בי יותר אנרגיה לחלוק. בעבודה שתו לי כמעט את כולה, המשפחה לגמה עוד טיפה, החברות גם כן קצת ולי כבר לא נשאר כל כך. כדי להתחדש בכל בוקר אני קם לשלושה עמודים. מילים המזכירות לי את משמעות החיים נפרסות ומבקשות להדהד את קולו של אלוהים. הוא מתקשר איתי בצורה ישירה, אני לא יודע אם זה משהו שאומרים.. בעצם מה זה משנה אם לא כולם מאמינים. בסך הכל מדובר בכמה מילים, שהפכו למשפטים, פסקאות וסיפורים בהם ביקש לעזור לי להתבונן רגע על עצמי דרכנו כולנו. ואם דברי אלוהים חיים דרכי, מי אני שלא אחלוק, ומי אני שאשתוק בשעה זו בה רבים ורבות זקוקות למעט מרחב נשימה, שעלול להירקם בין פסקה לפסקה. מעתה, לאט, כל שבוע עוד קצת, אשתף מילים משמעותיות שנבחרו בקפידה, נאצרו בכדי לתת לי מרחב לנשום בו את היקום הזה קצת יותר בסובלנות ועם מעט יותר חמלה.

בתקופה האחרונה הבנתי שאני שוב לא מאוזן ושאני שוב נמצא במקום שמזיק לי בהרבה מאוד מובנים. לא משנה איך אסובב את זה - יש לא מעט דברים בחיים שלי שפשוט לא יכולים להמשיך להתקיים יותר והם חייבים להשתנות. סוג של - מספיק ודי עם זה כבר (!!!). זה התגלה לי בדפי הבוקר שלי, פתאום שמתי לב שאני הרבה יותר חותך, מגלה חוסר סבלנות ולא מתחרט עליו. לפעמים יש אנשים או מסגרות או דברים בחיים שתוקעים אותנו מלהתקדם ושם צריך לדעת לבחור ולעמוד מאחורי הבחירה שלנו. הרי לא יתכן שאחרי כל כך הרבה שנים של עבודה עצמית אני עדיין אכנע למה שלא משרת אותי יותר. יש לכך המון סיבות טובות דרך אגב, עם כולן או רובן אני בדיאלוג די חיובי. אבל יש פעמים שצריך לדעת להתמסר להחלטות הקשות שלקחנו ולהבין שזה לחיות או לחדול! כמו בסיפור על קורטס שהורה לשרוף את הספינות ואמר לחייליו - או שתנצחו או שתמותו. משל ליכולת שלנו בחיים לקבל החלטה שאין ממנה דרך חזרה, על המחויבות לברירה היחידה שהוגדרה כאפשרית. והברירה היחידה שהוגדרה כאפשרית עבורי היא חירות וחופש ששורשיה קודם כל בתפיסת המציאות שלי.

כשאני פוקח את העיניים בבוקר אני מוכה תדהמה ששוב חזרתי לאדמה הזאת. כאילו כמה אפשר להתמודד עם אתגרים? אי אפשר לתת לדברים פשוט להיות רגע? יש ימים שזה בהחלט ככה ויש ימים שלוקח לי שלוש שעות להבין למה קמתי. שלוש פאקינג שעות להתבונן על העולם שקמתי אליו ולהחליט איך אני רוצה לנהוג היום. להתעוררות הזו יש אפקט מכריע על האופן שבו אני מתנהל כאדם בשאר השעות שלי. אני ער בממוצע 16 שעות ביממה, אני חייב לישון 8, זה אומר שנותרו 13 שעות. כי 3 שעות זה רק להתעורר. ל- 13 השעות בהן אני ער, מתנקזת המשמעות הכי גדולה שלי, אלה 13 השעות שאני הכי חי שלי מאי פעם. אלה רק 13 שעות. 13 שעות לשנות את העולם, 13 שעות להפיץ ולהרבות בטוב, 13 שעות ליצירה, 13 שעות לאהבה, 13 שעות לחיות הלכה למעשה ביום. האם אני רוצה לבזבז אותם על חרא ועל להתעסק בחרא או שאני רוצה לחיות את ההכי טוב שלי? 13 שעות בהן אני לומד מיום ליום שהחיים הם בכל אמירה, בכל מעשה, בכל גלגול עיניים, החיים הם המשמעות של כל זה בנפרד וביחד. ואם הכוונות שלי באמת טובות, ואני מרגיש שאני חי חיים של משמעות, אז זה היה יום ששווה לחיות אותו. וכל מה שלא מרגיש יום כזה, לא רוצה לומר יום מבוזבז, אבל בוא נגיד שזה יום שצריך לתחקר אותו למחרת כדי לא לחזור על זה יותר לעולם. זו התפיסה שלי בנוגע לחיים ולמשמעות שנטמנה בדפי הבוקר שלי.

כמובן שבתחילת הדרך זה היה די בסיסי, וכמו כל מערכת יחסים התפתח עם הזמן מיום ליום. בדפי הבוקר שלי הסכמתי להיפגש עם עצמי עירום לחלוטין מתחפושות, מגננות ומעשיות מהפנטות. בדפי הבוקר הבנתי את עצמי בתוך מציאות כלכלית שלא אפשרה לי ללכת לטיפול ולהעניק לעצמי את הדברים שאחרים יכלו להרשות לעצמם. ופתאום, בבואי לחשוב על הקשר שאני רוצה לרקום אתכם ואתכן קהל הקוראות והקוראים שלי, אני מבין שזה בדיוק המרחב בו ראוי שנקיים דיאלוג. אני כאן לשתף אתכם בדיאלוג הפנימי הזה שלי שיוצר את היצירות עליהן אני עומל בימים אלה. ולכל יצירה כזו יש תפקיד משמעותי בריפוי שלה אותי, ותהליך הבריאה שלה, היצירה שעוברת דרכי זו גם הזדמנות עבורך לגדול מזה גם כן. לפתוח את הראש לשאלות, תהיות וסיטואציות שאולי לא חשבת עליהם קודם ויחש בהם הרבה לספר לנו על מי שאנחנו.

באמצעות הבלוג הזה אני רוצה לעודד אותנו להיות מודעים לחיים שלנו ולקחת עליהם אחריות. ובטח לאלה שמרגישות שהכל פשוט מציף אותן. להן, אני רוצה להציע באמצעות #מועדון_דפי_הבוקר, מרחב בטוח לעשות את זה. חשוב לי לומר שלא המצאתי את הקונספט, הוא משהו שהרבה כותבים עושים אותו והוא חלק בלתי נפרד מהחיים של הרבה מאוד אנשים. פגשתי אותו לראשונה בשנת השירות בצופים באמצעות הספר ״דרך האמן״ של ג׳וליה קמרון. בזמנו הבנתי שעשיתי דפי בוקר מאז שלמדתי לכתוב. תחילה זה היה לי ליומן, שהפך למאגר מחזות, תסריטים, טקסטים, שירים וסיפורים שילד מתבגר רוצה לשתף. לימים זה נזנח ונהפך לערמת דפים עם תובנות מהצעידה בחיים האלה, אולי יותר כמו חלק ממסע רוחני מאשר יצירה של אמנות. ואז הכניעה וההתמסרות, ההבנה שדפי הבוקר הן המרחב הכי מעניין שיש לי, שם אני משקיע את כל כולי בריפוי עצמי ובדיוק העצמי ובאהבה עצמית. שם בדיוק, כשאני יושב עירום וחשוף לכל, אני מרגיש הכי בטוח. ואת החלק הזה אני מבקש לחשוף, ולעודד אותך לעשות גם כן. לקחת את החיים שלך ברצינות, לאהוב את עצמך כפי שאף אדם לא אהב מעולם. או לפחות לנסות, ולהיות בעדות לניסיון שלך.

כל הרעיון הזה של #מועדון_דפי_הבוקר נועד כדי לאשר לעצמי ולאחרים שהדרך שלנו סבבה. שאנחנו באמת עושים את המיטב. ואיפה שלא, אנחנו על זה. ואיפה שאנחנו תקועות, יש לזה סיבה וגם על מה שאנחנו נמנעות מלעבוד עליו, גם זה בעבודה, כי ברור שבא לנו להתקדם בחיים. זה פשוט קצת יותר מורכב. אבל כל מה שמורכב, בסוף – הוא מאוד פשוט. בתפיסת העולם של סבתי זכרה לברכה ואמי, עומדת ההבנה שלכל אחד חשוב שיהיו כמה שיותר קלפים לשחק עם החיים בצורה חכמה. אז אני רוצה לקחת את זה צעד קדימה ולדבר על המשחק הזה. להזכיר לנו, לא רק לחברים שלי, אלא לכל מי שרוצה לדעת, שיש לנו קלפים ואנחנו משחקים וזה אפילו כיף. אז אם אתם כמוני, מבינים שאם אתם לא תיקחו אחריות על החיים שלכם אז אף אחד לא ייקח, הצטרפו אלי וכתבו כל בוקר שלושה עמודים. שלושה עמודים שהם רק שלכם. שלושה עמודים שאליהם בטוח לשפוך הכל. וככה, משבוע לשבוע נתעדכן בהתקדמות שלנו. מגיע לנו לראות כמה אנחנו טובים מיוחדים בדרך המדויקת לנו. מגיע לנו להיות בחמלה כלפי עצמנו כשאנחנו טועים. מגיע לנו להכיר באנושיות שלנו ולראות את העוצמות הנסתרות שלנו.

בכל יום שישי מוקדם בבוקר יעלה פוסט שבועי כאן באתר, בבלוג הזה #מועדון_דפי_הבוקר ובו תובנותיי מהשבוע שחלף והצעות להתבוננות על החיים שלנו כמי מבקש לחיות חיים אותנטיים בעלי משמעות. כולי תקווה שכל מי שנמצאים ונמצאות במסע של חיפוש עצמי, שיפור עצמי, הבראה כלכלית, חיפוש משמעות ויצירה ימצאו במחשבות שלי השראה המניעה לפעולה.

הירשמו לרשימת התפוצה שמקבלת את הפוסט השבועי למייל, ובכלל - בואו להיות בקשר איתי ולאותת לי שאתן עוקבות ועוקבים, רואות את המילים שלי. שתפו אותי בבקשה במחשבות שלכן. בסופו של יום זו הדרך שתאפשר לי לדייק את הספרים הבאים. ועליהם עוד ארחיב.. לא לדאוג.

תודה שבחרת לקרוא אותי,

אני מקווה מאוד שהמילים שלי יצליחו

To Blog your mind

עד הפעם הבאה,

אוהב 🫶,

סטיבן 🦄.

• מילה על מגדר וסגנון הכתיבה; אני מנסה לתרגל כתיבה שמאפשרת הכלה של כמה שיותר זהויות. חשוב לי שכל אדם באשר הוא ירגיש בנוח עם הטקסטים שלי. וזו משימה מורכבת. אשמח להערות שלכם.ן אם יהיו לאורך הדרך באמצעות פנייה פרטית במייל או באתר. אך שימו לב שזה קצת בכוונה לשחק עם המגדרים, מתי אני משתמש באמצעי כזה או אחר ואשמח להערות בונות בהתאם.